נתנו למישהו להשתלט לנו על חלק מהבית ואנחנו עוד משלמים להם על זה!
 
אנחנו משלמים על החללים האלה מחיר מלא. במשכנתא או בשכר דירה . אנחנו משלמים חשמל ומים וארנונה, דואגים לניקיונם , אנחנו אפילו משלמים סכום גבוה למדי כל חודש לאלו שנכנסו לשם ועושים שם את מה שהם רוצים.
זאת הבחירה הכי חשובה לאיכות החיים שלנו ולא אנחנו בוחרים בה..
ככה סתם. נכנענו. לגמרי. בלי קרב, בלי בכלל לשים לב.
זה מתוחכם ממש. באמתלת נוחות ומהירות אנחנו משועבדים.
מדי פעם אנחנו עושים פעולה סמלית כדי לשמר אצלנו את אשליית השליטה.
בפועל בעלי אינטרסים השתלטו לנו על הנכס.
נשמע איום? נכון?

אל דאגה, לא הכל אבוד! יש תקווה !
כי קל לשנות זאת, ממש. אנחנו עושים זאת כל הזמן. והכל טמון בשאלה אחת. פשוטה.
מה נשמע?
כן, זאת השאלה. ,
בווריאציות שלה ובמרחב שבו שני אנשים נפגשים.
וגם...איך הבריאות? מה שלום אישך? והילדים?
וכך הלאה....
אנחנו עושים זאת כשאנחנו פוגשים חבר, או מכרה, אדם שפרצופו מוכר לנו ולפעמים גם זרים גמורים.
ומיד אחרי השאלה, מקבלים תשובה ואז חומות יורדות, עיניים מתבוננות ואנשים זרים הופכים לקרובים יותר.
ואיך זה קשור לבית שלנו?
התרגלנו לחשוב שקניית מזון איכותי הוא דבר מורכב.
התרגלנו שקל לנו להיכנס לסופרמרקט, או לאינטרנט. למלא רשימה.
ולקבל הביתה משלוח של מזון. או לפחות ככה אנחנו קוראים לזה.
אנחנו מעבירים את הרכישה החשובה ביותר לאיכות החיים שלנו לגופים שמתמחים
במכירת מוצרים.
לעיתים המוצרים האלו מזינים, אבל רבים מהם לא, הם מיוצרים, מהונדסים ובנויים בצורה כזאת שיהיה קל ליצר אותם, פשוט לשנע אותם, שלא יתקלקלו מהר מידי במעמד המכירה, ושמהרגע שהם יגיעו אלינו יהיו סבירים.
איכות המזון הנמכר היא משנית לרווח שניתן למקסם מהמכירה שלו.
זה לא נעשה בזדון ( אני מקווה) .
תאגיד מזון, גם כשהכוונה חיובית, עצם קיומה היא שורת הרווח.
שלומה של משפחת מנכ"ל החברה, היא משנית לכך.
כך גם שלומם של הנהגים, החקלאים ועובדי היצור.
וגם שלומכם.
כשאתם שואלים את מסדר הירקות בסופר , מה שלומו? זה נעים, נחמד ומנומס. אבל זה לא משפיע על איכות הירקות שתקבלו.
אז מה לעשות?
כאמור בסופרמרקט יש מומחים במכירת מוצרים
וכדי לשנות זאת כל מה שאתם צריכים לעשות זה לעבור לעבוד עם
מומחה בקניית מוצרים .
והמומחה הזה- הוא אתם
בוחרים ירקן, בוחרים מכולת, בוחרים אטליז.
אפשר להחליט שקונים מחקלאי, או ממאפיה. מדייג או יצרן גבינות.
לא בבת אחת. לא עוזבים מיד את הסופר, כן?
מגיעים עד אליהם.
ומה כלי המומחיות שלכם?
פוגשים, מכירים ושואלים .
מה נשמע? איך המשפחה? מאיפה המנגו?
זה דג שדגו היום? שאלות כאלה על האיש ועל האוכל.
מאיפה אתה מביא בשר? זה מיובא? אולי תביא מהארץ?
אתה יודע שיש לי שכן שיש לו מאפיית בוטיק? הוא ישמח למכור אצלך.
שאלות על העסק ועל התשוקה של אנשים, שאלות על שכנות.
האם הפירות שאתם קונים עונתיים או מיובאים? מרוססים? או אורגניים ?
אז גם תדעו למה לחשוד בענבים בחורף....
ככל שמכירים יותר מפתחים קשר אישי יותר.
מי שמכיר אתכם. יפסיק למכור לכם מוצרים, הם ימכרו לכם מזון. ככל שיותר אנשים יתעניינו ויבקשו, איכות המזון תשתפר.
רוב התוצרת תהיה מקומית. מדף קמחים מקומי יצוץ .
לעיתים תקנו את אותו המוצר כמו בסופר. אבל לפעמים יוצאיו לכם מוצר מעניין מתחת לדלפק או שתקבלו טלפון מפתיע על מזון שהוזמן והגיע במיוחד בשבילכם.
תגלו שככה אתם קונים אוכל טוב יותר, מזין יותר.
קניות יהיו חלק מהיום יום, הן ייקחו הרבה פחות זמן. נגלה גם שאנחנו זורקים פחות.
קונים פחות. לאט לאט המטבח וחדר האוכל יחזור לרשותנו ולרשות המשפחה.
החלל הזה ייכבש חזרה מתאגיד המזון. וניחוח תבשילים ביתיים יחזור וימלא את הבית
יש שקוראים לזה , לאכול מקומי.
יש שזה נקרא מהשדה לשולחן
אני קורא לזה
מזון ממקור ידוע

עוד תוכן ל "מזון ממקור ידוע " ניתן למצוא בסדרת הסרטונים שלי בפייסבוק האישי שלי
Moshe Angel
מוזמנים לבוא לחוות ולטעום יחד איתי בסיורים ובסדנאות הבישול שלי

>>לרכישה ותאריכים קרובים >>

באהבה רבה
ובתיאבון
משה אנג'ל - הפודמן
050-7640039
תמיד תחשדו בענבים בחורף  image